מה היא מידת ההשפעה שלנו על האושר שלנו ? 

"אחריות האדם כיוצר את חייו"

כבני אדם אנו אחראיים לחינו התנהגות = פועל יוצא של החלטה ולא של נסיבות.

 

מי הוא האדם האופטימי?

למעשה אדם אופטימי מתבונן על אותה המציאות רק מזווית אחרת, מאדם פחות אופטימי או פסימי. היכולת שלו לראות את היש את החיובי בסיטואציה, גם במצבים קשים הוא רואה את ההזדמנות שבדרך. כולנו מכירים את חצי הכוס המלאה. יש הטוענים כי האדם האופטימי רואה רק את החצי המלא. כאשר בעצם, כולנו רואים את כל הכוס על שני חלקיה: הריק והמלא. ההבדל הוא בהתייחסות שלנו. האדם הפסימי יגיד" אווי יש לי רק חצי כוס ריקה, עוד מעט לא יהיה לי כלום" ואילו האדם האופטימי יגיד יש לי חצי מלא, זה נהדר ויש ביכולתי למלא גם את החצי השני...

 

אנשים אופטימיים מאושרים יותר

מחקר על אושר הראה, שאנחנו כאנשים מעידים שאם נגיע ליעד הבא נהיה מאושרים, אם נתחתן, נסיים לימודים נתקדם למשרה הבאה ... אך הבעיה היא שכשאנחנו מגיעים ליעד מיד אנחנו מציבים יעד נוסף וחווים אושר רגע קטן אם בכלל. המחקר מראה שאם נהפוך את המשוואה, במקום שכשנצליח נהייה מאושרים,  למשוואה: נהיה מאושרים  = נגיע להצלחות נחווה יותר הצלחות ויותר בקלות. כל שעלינו לעשות זה להיות מאושרים. פשוט נכון?

 

למעשה בבסיס האופטימיות וחקר האושר עומדת תאורית הפסיכולוגיה החיובית.

 

הגישה החיובית מסתכלת על האפקטיביות של האדם כיוצר את חייו. בעוד גישות מוקדמות יותר "ביהביוריסטיות" מסתכלות על האדם כמושפע מהסביבה. מכירים את הניסוי של פבלוב: גירוי ---  תגובה (יש גירוי - הפעמון מצלצל לכלב, ונוצרת  תגובה ריור גם כאשר האוכל אינו מגיע עם הצלצול כהרגל כהתניה). הגישות האלו טוענות שמשהו חיצוני לנו גורם לנו לתגובה. חונכנו כולנו על זה, זה בגנים שלנו זה בחינוך שקיבלנו אמא ואבא תמיד אשמים. הפסיכולוגיה החיובית מאפשרת לנו לקחת אחריות על החיים שלנו, האדם יוצר את חייו, יש גירוי --- ויש חופש לבחור את --- התגובה. יש לנו את החופש והאפשרות לבחור איך להגיב. זה לא התניה מולדת.

 

דוגמא פשוטה - פקק יש מי שיתעצבן ומי שיצא לעשות קפה לחברה, מי שייהנה משיר טוב ומי שידפוק את הראש בהגה, זו בחירה. דוגמא מורכבת יותר- זוג תאומים שנולדים לאותה סביבה אותם גנים אותו חינוך. אחד מגיע לפשע ואחד להצלחה ועוד.  בעצם יש לנו את היכלות להשפיע על עצמנו להיות מאושרים או לסבול,  להגשים את מה שאנחנו רוצים לעצמנו. 

 

כבני אדם אנחנו אחראים לחיינו: התנהגות = פועל יוצא של החלטה לא של נסיבות.

בידנו היוזמה והאחריות לגרום לדברים שיתרחשו  response-ability .

 

דרך אחת להסתכל על איך אנחנו מנהלים את חיינו, זה להסתכל על היום יום שלנו היכן אנחנו באנרגיה ובזמן שלנו.

מה הם הדברים שמדאיגים מעסיקים אותנו במהלך היום: "פקקים" / "להגיע בזמן" / "ילדים" / "בריאות" / "משהו שעיצבן" / "מטלות" / "קניות" / "מלחמה" / "חגים". דר סטיבן קובי קורא למעגל הזה מעגל הדאגה, לכולנו מעגל כזה.