להוריד לעצמנו את תקרת הזכוכית ולהגשים

"אם נעשה את כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות נפתיע את עצמנו" (תומאס אדיסון)

 

איך נוצר הפער בין החלומות שלנו לחיינו?

לא פעם אני פוגשת אנשים שחשים מתוסכלים מהמקום בו הם נמצאים בחיים, ותוהים מדוע? ולמה לא הגשימו את חלומותיהם? אנשים רבים חיים את חייהם במצב "הישרדות" (כפי שמכנה הפסיכולוג אדלר) נכנעים לאזור הנוחות ונשארים שם. במאמר זה נבחן כיצד נוצר הפער וכיצד ניתן לזוז מאזור ההישרדות לאזור ההתפתחות ולהגשים את החיים. 

 

מדוע יש פער בין חלום למציאות?

ראשית אנחנו ממעיטים לחלום, ואם אנחנו חולמים אז, עם השנים אנחנו מקבעים את עצמנו להיות "ריאלים יותר" וכך "משקיטים את החלומות שלנו" כל כך טוב עד ששוכחים אותם. לפעמים כאשר החלומות פוגשים את המציאות האתגרים בדרך מנפצים את החלום. הדרך נראית קשה ואנחנו מתייאשים או אפילו לא מנסים מאימת הקושי.

 

בעוד מי שחולם באמת, מי שמעז להגיד לעצמו "הכל אפשרי" ובאמת להיות בהוויה הזו משיג כל חלום בכל גיל בכל מצב. רוב האנשים אותם פגשתי בכלל לא ניסו, הסיבה המעשית שאנחנו לא מגשימים חלומות, כי אנחנו לא מתכננים ולא חשובים קדימה. איננו מציבים מטרות אנחנו מתנהלים עם השוטף ששוטף... ומה שיוצא יוצא..

 

אנשים רבים מעידים כי מה שחלמו לעשות בחייהם השתנה כי החיים הובילו אותם למקום אחר, הייתה הזדמנות טובה למשהו שלא חשבו, מעבר דירה אהבה, או הזדמנות פחות טובה אליה נגררו... החיים דינמיים כמו שנאמר אפשר לתכנן אך החיים יש חוקים משלהם. לפעמים לטובה לפעמים לרעה. כלומר רובנו זורמים עם החיים ולא מתכננים אותם. ואנחנו נבדלים ביכולת לתפוס הזדמנויות טובות ולשבת ולחכות להן. יש שקוראים לזה "מזל בחיים", אני מסכימה שמזל זה נהדר אבל גם צריך לעזור לו להגיע וכאשר הוא שם להיות פנויים לראות זאת ולקחת.

 

סיבה נוספת ועמוקה לפער בין חלום למציאות יושבת על הפחדים שלנו להעז, לשנות, חשש מכישלון אי רצון לאבד את מה שכבר השגנו, והרבה סביב מה יגידו ואיך זה יראה? מה בגיל כזה לשנות קרירה? בגיל כזה לחיות חיים בריאים? אנחנו מתקשים לעשות זאת לצאת מאזו הנוחות הנוח אך התוקע שיצרנו לעצמנו. יציאה ממנו קשה אך כשאנחנו רואים אחרים שהעזו והצליחו אנחנו מתמלאים הערכה וקנאה. זה כמראה עבורנו לראות שזה אפשרי. כן זה אפשרי, לשנות קרירה בגיל מאוחר, לשנות הרגלי חיים, להתחיל לחיות חיים מספקים ומהנים.

 

לסיכום הבנו שבין הגורמים המעכבים המובילים לפער נמצאים: הפחדים שלנו שמשאירים אותנו באזור הנוחות, חוסר תכנון וזרימה עם החיים ומה שהם מביאים לנו, ואי החלימה עצמה. 

 

אז מה עושים?

1. חולמים - קחו פסק זמן, זמן אמיתי לעצמכם וחשבו – במצב בו הכל אפשרי עבורי, בלי מגבלות בלב שלם, מה בא לי לעשות?? איך חיי נראים? דמינו לפרטי פרטים את החלום שלכם ותעזו עוד יותר.

2. מתכננים מציבים יעדים - חשבו על משימה קטנה וברורה, והציבו יעד כמותי ומדיד עבורה. למשל ללכת 2 פעמים השבוע לחדר הכושר חצי שעה. לברר על מסלולי לימוד עד יום חמישי, לצאת ליום כיף פינוק עד סוף החודש.

3. מאמינים שהכל אפשרי - ממשיכים לחלום ולגזור את החלום כל פעם לעוד ועוד משימות ויעדים. ואם עולה אתגר, פחד, נושמים עמוק מאמינים שהכל אפשרי וחושבים על פתרונות: איך כן זה אפשרי עבורי? ומה יסייע לי להצליח?

4. מציבים יעדים מאתגרים יותר - בדקו שעמדתם ביעד חזקו את עצמכם על ההצלחה והגדילו את היעד. ללכת לחדר כושר 3 פעמים בשבוע לשעה, כל שבוע לצאת יום אחד מוקדם לבלות עם המשפחה, וכו.

5. משתפים אותנו כדי לעודד עוד אנשים להגשים את עצמם - משתפים וחוגגים את ההצלחה תהיו גאים בעצמכם, תהנו עם החיים, ואז תדעו שאתם במצב התפתחות (לפי אדלר) ולא במצב הישרדות ואז תרגישו שאתם מגשימים את החיים מנהלים אותם ולא נשטפים בשוטף.. איזה כייף, תשתפו.

 

חלומות מתגשמים לאנשים שעושים שהם יתגשמו. אם מודל שלכם לחיקוי יכול למה לא אתם??

 

לשאלות בקשות מחשבות זמינים לכם

צוות סגול ייעוץ ארגוני